<h1>ספר האסופות סימן צ"ג</h1>
<h2>דף צג:</h2>
הלב והכבד שנמצא במילת שקורין פשטידא, משערין בששים בדם הנמצא בתוכו ואם דבוקים הם, צריך שיהא בחתיכה הנדבקת בה ששים, ואם לאו הכל אסור דהא קימחא דידן חיורתא הוא, דאמור רבנן עלה [פסחים ע"ד ע"ב] שמחמת דם שבתוכו אין האור שואבו. ואסור לבשל המוח שבראש אלא יצלה אותו על האש לבדו.
<h2>דף צו:</h2>
גדי שצלאו בחלבו, אסור לאכול אפילו מריש אזנו מפני שהוא מפעפע, אבל נבילה כחושה שנצלה עם הבשר, חותך מקום שבלע, והשאר מותר.
<h2>דף קיא.</h2>
ואין צולין כבד ובשר ביחד, מפני שפעמים מנמיך ידו ויורד הדם ונכנס בבשר.
<h2>דף קיב:</h2>
כבד ובשר אין מולחין זה עם זה, שהרי לאחר שפלט הבשר דמו, חוזר ונבלע בו דם הכבד שפולט כל שעה, אפילו לאחר שיעור מליחה ואסור אבל לא נשתהא כשיעור מליחה אינו נאסר, וכן בשר נבלה, וחלב שנמלח עם בשר אסור, כי כשפולט הבשר דמו, נבלע ציר הנבילה והחלב בתוכו, כדאמרו הטמאים לאסור צירן אבל גיד הנשה שהוסר ממנו חלבו ונמלח עם הבשר מותר דפסקינן אין בגידין בנותן טעם ובשר שנמלח עם חלב או עם נבלה צריך קליפה במקום שנגע בו, ואם אינו יודע באיזה מקום נגע בו יקלוף כלו, וכחל שנמלח עם בשר בדיעבד מותר, אבל לכתחלה אסור לב ובשר שנמלחו זה עם זה מותרין גידי צואר חותכין ומולחין, ומותרין אפילו לקדירה, ואם לא חתכן קודם מליחה, יחתכם אחרי כן מן הצואר, ואפילו אם נתבשלו, שכל הגידין שהן משום דם חתכיה ומלחיה ואפילו לקדירה שפיר דמי ואם הגידין הן משום חלב, אין להם תקנה.
<h2>דף קיג.</h2>
אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו, אלא אם כן מולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה, ומסקנא דהלכה, שצריך הדחה קודם המליחה, והמליחה, אמרו בפרק הקומץ רבה [כ"א ע"א] במלח תמלח, ומסיק רב אשי הופכו ומולחו, וחוזר והופכו ומולחו, אמר אביי וכן לקדירה ופרשו הגאונים שיהא המליחה כשיעור צליית שלישיתו דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח דצלי ואם מלחו ולא הפכו, או מלח התרנגולת מבחוץ ולא מבפנים אסורה לבשל, והמליחה צריך כלי נקוב ולאחר המליחה צריך להדיחו יפה, ואם לא הדיחו אסור, מפני שנדבק הדם בבשר וה"מ לבשול, אבל לצלי אפילו אם לא נמלח, נורא מישאב שייב.
